ניתוח התקשורת הלא מילולית של אובמה בפורום סבן: מה הוא באמת חושב ומרגיש כלפי איראן, הפלסטינים וישראל?
3.5.17
אף שבמישור המילולי ניסה אובמה במהלך הופעתו בפני פורום סבן להקרין נינוחות, קירבה לישראל ואופטימיות זהירה, שידרה שפת גופו מסרים סותרים לחלוטין. משפת גופו בנאום עולות כמה נקודות מדאיגות מנקודת ראותה של ישראל
במוצאי השבת האחרונה הופיע נשיא ארה"ב, ברק אובמה, במסגרת פורום סבן, והשיב על שאלותיו של איל ההון היהודי, חיים סבן, ועל שאלות נוכחים בקהל. נושאי השיחה היו בעיקרם הנושאים המדיניים-ביטחוניים המדאיגים ישראל: האיום האיראני והמשא ומתן בין ישראל לנציגים הרשות הפלסטינית. מסריו המילוליים של אובמה אודות ישראל וראש הממשלה נתניהו היו אוהדים, ושיוו רושם של דאגה כלפי ביטחונה ועתידה של ישראל, נחישות למנוע מאיראן נשק גרעיני, ומעורבות אישית ותקווה באשר לסיכוי למצוא פיתרון מתאים לבעיה הפלסטינים, אשר יוסכם בין הצדדים.
אולם, האם מסרים מילוליים אלו אכן משקפים את רגשותיו מחשבותיו ועמדותיו של אובמה כלפי הנושאים הנדונים? מניתוח התקשורת הלא-מילולית של אובמה במהלך הופעתו, עולה תמונה שונה מזו שככל הנראה התכוון נשיא ארה"ב להציג:
כללית, למרות ניסיונו של אובמה להקרין נינוחות, שפת גופו הבסיסית במהלך ההופעה היתה מרוחקת, מסתגרת ומתגוננת בעליל: גופו נטה אחורנית – מסבן והלאה; רגליו היו משוכלות, גם הן – מסבן והלאה; וידיו לא נחו על משענות הכיסא בנינוחות אלא סגרו-הגנו על מרכז גופו. שילוב תנוחות אלו משקפות תחושות הסתייגות, חוסר נוחות ואיום מעצם ההופעה בפני הקהל הפרו-יהודי אשר נכח באולם או שצפה בטלוויזיה. גם סבן, מצדו, לא היטה גופו לכיוונו של אובמה, אם כי כיוון שיכול רגליו היה לכיוונו של אובמה, בניסיון ליצור קירבה וחמימות מסוימים. עם זאת, ניסיונותיו של סבן לא צלחו, ושפת גופו של אובמה נשארה מסוגרת ומתגוננת במהלך כמעט כל המעמד.
דיבורו של אובמה, גם הוא, הסגיר את התגוננותו וחששו מפני המעמד באופן כללי, מפני הצורך לשוחח על הנושאים הללו בפני הקהל הפרו-ישראלי ומפני השאלות אשר הופנו לעברו: שטף דיבורו לא זרם באופן חלק, והיה איטי, מקוטע, ולעיתים מילים נשברו לו או יצאו מפיו לאט ובהיסוס. דיבורו והבעות פניו שידרו חוסר אנרגיה, מאולצות, חוסר רצון, היסוסים והרהורים. אובמה נראה עייף, ובעל רצון מועט בלבד לעסוק בנושאים שנדונו, ואולי אף חוסר רצון לקשר עם מי מהמנהיגים המעורבים בהם.
שפת גופו המסתגרת והמתגוננת מאוד של אובמה שיקפה בברור את חששותיו הרבים מהעיסוק בנושא האיראני, ובמיוחד משאלות העיתונאים בעניין. כך, בעת מענה לחלק משאלות אלו, נטה גופו מעט הצידה (שיקוף לשאיפתו להתחמק משאלות אלה ולתחושת איבוד משיווי משקלו ויציבותו הפנימיים), רגלו השמאלית היתה משוכלת מעל ברכו הימנית, והיד השמאלית החזיקה את היד הימנית – שיקוף לתחושתו הפנימית, שהוא מצוי בהתגוננות והיה רוצה ש"מישהו יחזיק אתו ויתמוך בו" בטיפול ובאחריות בנושא האיראני הקשה עבורו בכלל, ובהתמודדותו עם שאלות העיתונאים והצורך שלו להסביר את צעדיו בעניין – בפרט. בהתאם לכך, כאשר הוא דיבר על האופציה הצבאית שלדבריו עדיין אפשרית במקרה של אי הגעה להסכם, הוא אמר את דבריו בהיסוס ובגמגום.
כאשר דיבר אובמה על תיאום בין ארה"ב ישראל בנושא האיראני, חיוו תנועות ידיו מחוות של הרגעה (כפות ידיים קמורות-מכסות) ולא של צירוף אופקי של שתי הידיים לסימול של מגעים או פעולה משותפת. המשמעות: נראה שאובמה תופס את התיאום בין ישראל לארה"ב כאמצעי להרגעתה ובלימתה של ישראל מלתקף את מתקני הגרעין של איראן או מלהחריף את מאבקה הדיפלומטי בעניין זה.
כאשר דיבר אובמה על המגבלות של איראן בהסכם הסופי ועל הצורך לבחון את האיראנים, וניסה לשוות, במישור המילולי, נחישות ונחרצות, העידה שפת גופו את ההיפך הגמור: כפות ידיו היו קמורות (ולא ישרות או קפוצות) וביצעו תנועות של הרגעה, תוך אמירת הדברים בצורה מהוססת, בפנים כבויות משהו ובצורה חסרת חיוניות. המשמעות: אובמה חש עצמו בעניין זה חלש ומובל, ומטרתו היא לבצע את המינימום ההכרחי להרגעת ישראל ויתר המדינות המודאגות מהתכנית הגרעינית הצבאית של איראן. שפת גופו של אובמה מסגירה, כי דווקא כלפי איראן, הוא חש צורך להתייחס באופן זהיר, עדין ומכיל.
גם חיים סבן חש לא נוח עם דברי אובמה ועם דבריו: שפת גופו של סבן העידה בעליל, כי הוא ספקן באשר לכנות כוונותיו והצהרותיו של אובמה אודות דאגתו של ישראל, במיוחד בנושא האיראני, וכי הוא חש חוסר נוחות כללית עם נוכחותם המשותפת. על כך מעידים: נטיית גופו הנסוגה מאובמה והלאה במהלך כמעט כל הופעתו של אובמה, מבטיו הקרים כלפיו, ובמיוחד סכירת פיו באמצעות ידו השמאלית, המעידה על ריחוק רגשי, אי אמון וביקורת נוקבת כלפי אובמה, אשר הוא בוחר שלא לבטא.
האם להערכתו של אובמה הוא ומנהיגי ישראל מבצעים כל הנדרש וכל שביכולתם בכדי להגן על מדינת ישראל מפני הסכנה הגרעינית האיראנית? במהלך נאומו, אמר אובמה דברים בעלי תוכן משכנע: "באור של ההיסטוריה של בני ישראל היודעים טוב, שעליהם לוודא שהם מוודאים עושים את ההערכות אודות מהם צריכים לעשות כדי להגן על עצמם, ואנו מכבדים זאת ואני אומר זאת בעקביות לראש הממשלה (נתניהו)". לכאורה, מילים כדורבנות, האמורות להרגיע את תושבי ישראל. עם זאת, שפת גופו של אובמה צעקה שדר אחר לחלוטין: כשהוא הזכיר את השם "ישראל", הוא גמגם והתקשה בעליל לבטא את השם, סימן אפשרי מובהק לאי אמירת אמת, כיוון ששקרנים (בעל מצפון הנחשב תקין) מתקשים לפנות באופן טבעי וברור לאדם שהוא אומר לו דברים שאינם אמת;
משמעותית אף יותר היתה מחווה שהעלה על פניו אובמה טרם שאמר את המשפט: "שעליהם לוודא שהם מוודאים עושים את ההערכות אודות מהם צריכים לעשות כדי להגן על עצמם, ואנו מכבדים זאת": טרם אמירתו משפט זה, ביצע אובמה מחוות פנים רבת-משמעות של עיוות פיו, "הוצאת לשון" פנימית, וליקוק הצד הימני של חיכו. מחווה חשובה זו עשויה לבטא אי אמון וזלזול בדברים הנאמרים. לאמור, שפת הגוף של אובמה ככל הנראה מעידה, כי הוא אינו מסכים עם כך שישראל ומנהיגיה צריכים לוודא, כי הם עושים כל שביכולתם בכדי להגן על עצמם מפני הסכנה הגרעיני האיראנית. אלה, כמובן, חדשות מדאיגות.
באשר ליחסו של אובמה לישראל, כאשר הוא דיבר על הסיוע ושיתוף הפעולה המודיעיני עמה, וניסה להעביר מסר מילולי של יחס חם, אוהד ודואג לישראל, שידרה שפת גופו את ההיפך מכך: בידו הימנית הוא חיווה שילוב של תנועת חיתוך אנכית ומחווה "דמוית אקדח", המשקפות תחושות כעס, עוינות ושאיפה להגביל, לאיים, ואולי אף לפגוע.
מנגד, כשדיבר אובמה על הפלסטינים ועל איראן, התקערה והתגמשה כף ידו, ככל הנראה, כסימן להתייחסות אמפטית ומבינה יותר כלפיהם מאשר לישראל.
עוד בעניין הפלסטיני, כאשר דיבר אובמה על האפשרות "לנוע קדימה לקראת הסכם בין ישראל לפלסטינים", הוא הניע את ידו הימנית בתנועת הדיפה, בכדי להמחיש, כי הוא מקווה לראות את המו"מ הישראלי-פלסטיני מתקדם, ואת מעורבות האישית במו"מ ורצונו בהצלחתו. אולם, המחוות שביצע אובמה מסמלות את ההפך מכך: המחוות שביצע הן מחוות המשקפות הדיפה והרחקה דווקא, יותר מאשר מעורבות וקידום: ידיו נעו מלמעלה כלפי מטה (במקום להפך) ותנועות ידו היו מהירות (ולא איטיות כשמדובר בדחיפה הכרוכה בליווי וסיוע תומכים). לפיכך, נראה שאובמה מעוניין להדוף את הנושא ולהיפטר ממנו, וכי למרות השבחים שהעתיר על נתניהו ואבו-מאזן על ניהול המו"מ, נראה שאובמה חש כלפיהם דחייה, חוסר אמון וחוסר רצון אמיתי להיות בקשר עמם.
שפת גופו של אובמה היתה משמעותית גם כאשר השיב לשאלתו של סבן אודות המו"מ הישראלי-פלסטיני "האם זהו הסכם שארה"ב איננה רוצה לכפות?" בתגובה, השתהה אובמה, השפיל את ראשו ועיניו, ונשך ממושכות את שפתו התחתונה. אלה הם – ובמיוחד נשיכת השפה – רמזים עבים לאי אמונו של אובמה בהצלחת התהליך, וככל הנראה גם שיקוף לתחושות כישלון אישי ומבוכה שהוא חש בעניין זה. בהתאם לכך, דווקא כאשר אובמה דיבר הקושי במניעת נשק גרעיני מאיראן ועל היעדר חלופות מוצלחות למו"מ עם איראן – שידרה שפת גופו נחרצות ואנרגיה רבים.
