אגף התקציבים באוצר: התהליכים הפסיכולוגיים באגף החזק במדינה - גרסה מקוצרת

חיי כל אזרח במדינה, בכמעט כל תחומי החיים, מושפעים רבות מהחלטותיהם של כמה עשרות כלכלנים העובדים באגף התקציבים במשרד האוצר. רובם הגדול של עובדי האגף הם כלכלנים מקצועיים; ואנשים נבונים, רציניים וחדורי תחושת שליחות; ניכר בהם, כי הם מודעים היטב לאחריות העצומה המוטלת על כתפיהם, וכי הם חשים חשיבות רבה לתרום לכלכלת ישראל. עם זאת, בצד שבחים על תרומותיהם לכלכלת המדינה, מוטחות באגף ובכלכלניו ביקורות נוקבות.

ניתוח התהליכים הפסיכולוגיים המתקיימים באגף התקציבים מביא למסקנה, כי באגף מתקיימים תהליכים פסיכולוגיים הפוגעים בתפקודו ובתהליכי קבלת ההחלטות המתקיימים בו:
 

הומוגניות קבוצתית

אגף התקציבים מאופיין בהומוגניות גדולה במספר ממדים, המזיקה לתפקודו: הומוגניות בגיל, השכלה, ידע כלכלי, ניסיון מקצועי וניסיון חיים. כמעט כל כלכלני האגף הם צעירים בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים לחייהם, אשר טרם חוו רבים משלבי החיים האישיים והמקצועיים. על כן, אין פלא בכך, שאנשים רבים עמם הם באים במגע חשים, כי גישתם המקצועית והשקפת חייהם קיצונית וחסרת בשלות מחשבתית ורגשית, וכי כוח רב ניתן בידי חסרי שיקול דעת מעמיק ובוגר, החושבים, פעמים רבות, באופן קיצוני ופשטני, ואשר אינם מביאים בחשבון די הצורך שיקולים של טווח ארוך, והיבטים אנושיים, מוסריים וחברתיים של הנושאים הנדונים.
 

הנחת הבסיס "מתקפה-בריחה"

על פי תאוריית ביון לקבוצות (Bion, 1961), קבוצות מצויות לעיתים במצב פסיכולוגי הקרוי "מצב אי-עבודה"[1] אשר במהלכו מתרחשת בחברי הקבוצה רגרסיה, שבמהלכה עלולה הקבוצה לתפקד באופן בלתי-רציונלי, וכושרה להתמודד נאותה עם המציאות ודרישותיה להשגת המטרות המוצהרות של הקבוצה לוקה משמעותית. במצב זה, הקבוצה שרויה באחת משלוש הנחות בסיס שפירט Bion. נראה, כי באגף התקציבים באוצר שוררת דרך קבע הנחת הבסיס "מתקפה-בריחה" (Fight-Flight), אשר במסגרתה כלכלני האגף חשים, חושבים ומתנהגים – באורח לא מודע – כמי שמאוימים על ידי אויב כלשהו.

הנחת הבסיס "מתקפה-בריחה" מתקיימת באגף התקציבים במידה רבה בשל הוויה בסיסית השוררת בקרב עובדיו, המחלקים את העולם דיכוטומית – ל"אנחנו" ו"הם" – ביחס לכמעט כל גוף או אוכלוסייה החיצוניים לאגף – הן מחוץ למשרד האוצר והן בתוכו. הנחת בסיס זו מגבירה ואף יוצרת תחושת ניכור שחווים כלכלניו כלפי ציבורים רחבים במדינה, ולפיכך רבות מהחלטותיהם נעדרי אמפטיה, חמלה והבאה בחשבון את מלוא משמעויותיהן האנושיות והחברתיות של הצעותיהם, וכן לקיבעון מחשבתי בהערכת כלכלני האגף את המצב הכלכלי (המתבטאים במדדים צפויים, כגון צמיחה כלכלית צפויה, אינפלציה צפויה, וכד'), בגיבוש המדיניות והאסטרטגיה הנדרשים לאימוץ בגינו, ובהחזקת קו מחשבה ותפיסה כלכלית אופנתיים העלולים להתברר כבלתי רלוונטיים למציאות המשק המקומי והחברה הישראלית (לדוגמא, ההחמצה העצומה של יעד הגרעון [כ- 40 מיליארד ₪] לשנת 2012).
 

תופעת חשיבת יחד (Groupthink)

תופעה נוספת הפוגעת מאד בתפקוד אגף התקציבים באוצר היא חשיבת היחד (Janis, 1972) הנחשבת לאחת התופעות המזיקות ביותר לתפקודם של צוותי עבודה ולאיכות תהליכי קבלת ההחלטות בהם. כאשר מתרחשת בקבוצה תופעה זו, חבריה חותרים להשיג הסכמה קבוצתית אודות חלופה מועדפת על ידי חברים בעלי כוח בקבוצה, תוך התעלמות מהצורך להעריך באופן מציאותי חלופות אחרות. בקבוצה הלוקה בתופעה זו שורר מתח, ומופעלים על חבריה לחצים כבדים, מרומזים ומפורשים, לבחור בחלופה מועדפת על ידי חלק מחברי הקבוצה. אולם, חברי הקבוצה, לרוב, אינם מודים בקיומו של מתח בקבוצה, אלא מפגינים חזות בטוחה, מאוחדת ומוסרית, ולעיתים אף זוהרת. התיאור הנ"ל עשוי לעורר רושם מוכר לכל אדם שעבד מול כלכלני אגף התקציבים.
נראה, כי באגף התקציבים מתקיימים חלק משמעותי מהתנאים המוקדמים של תופעת חשיבת היחד: לכידות הקבוצה ובידודה; לחץ רב; ותקווה מועטה להשגת פתרון טוב יותר מזה המועדף ע"י המנהיג או בעלי השפעה אחרים. וכן, באגף ניכרים גם הסימפטומים לקיומה של התופעה: אשליית חסינות; רציונליזציה קולקטיבית; אמונה (עיוורת) במוסריותה של הקבוצה; סטריאוטיפים אודות קבוצות חוץ; אשליה של תמימות דעים, ועוד.
 

אימוץ פרסונה

תופעה נוספת בה לוקה אגף התקציבים הנה תופעת עטיית פרסונה. פרסונה (Jung, 1971) היא מסכה שהפרט מאמץ לעצמו במגעיו החברתיים, והיא משמשת מסווה לעצמי ה"פרטי". אדם עוטה על עצמו פרסונה כאשר הוא תופס, כי החברה אינה מאפשרת לו לבטא את אישיותו במלואה, והיא מהווה תוצר פשרה בין אישיות האדם האותנטית לבין דרישות החברה.

המגע עם כלכלני האגף יוצר רושם ברור, כי כלכלני האגף הצעירים עוטים על עצמם פרסונה של אנשים נישאים ו"יודעי-כול", המאפשרת להם לעבור בהצלחה את תהליך הסוציאליזציה העמוק והמהיר מאוד שהם עוברים בתחילת עבודתם באגף. בהתאם לכך, קיים דמיון בסגנון התנהלותם הבין אישית ותוכן החלטותיהם של רבים מכלכלני האגף: האוטומטיות והמהירות שבה ניתנות רבות מתשובותיהם בעל פה; התנהלותם הגובלת ביהירות, ניכור, כוחנות ואדנות; קיצוניותן ואחדותן של רבות מדעותיהם ותפיסותיהם; ורבות מהחלטותיהם שנראות נובעות מאטימות לתהליכים חברתיים ולרגשות אנושיים.
   
אין לטעות: עיקר האשמה על מצב שתואר לעיל אינו רובץ על כתפי כלכלני אגף התקציבים אלא על ממשלות ישראל לדורותיהן, והוא מוחמר כתוצאה מבעיית היעדר משילות במדינה. בארגז הכלים של תחום ההתנהגות הארגונית קיימים כלים לשיפור המצב שתואר לעיל, והאחריות לשימוש בהם רובצת על כתפי ממשלת ישראל.