דף הבית >> מאמרים בעולם הערבי >> חמינאי וארדואן - ראש בראש: ידו של מי על העליונה? ניתוח שפת גוף

חמינאי וארדואן – ראש בראש: ידו של מי על העליונה? ניתוח שפת גוף

03.05.2017
האיתאללה סיד עלי חסיני חמינאי, המנהיג העליון של איראן, ורג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, הם שליטי מדינותיהם. בין שתי המדינות קיים דמיון רב: שתיהן מדינות מוסלמיות לא-ערביות, שתיהן המדינות המוסלמיות החזקות במזרח התיכון (כלכלית וגאופוליטית), שתיהן מונות כ- 80 מיליון נפש, לשתיהן כלכלה גדולה המצויה במצב משבר, ושתיהן מעסיקות את מדינות המערב – בראשן, כמובן, ישראל – וגורמות להן כאב ראש גדול בתחומים רבים.

מזה עשרות שנים נעה מערכת היחסים בין טורקיה ואיראן במטוטלת שבין תחרות ושיתוף פעולה. מצד אחד, בין שתי המדינות שוררת מתיחות בשל שורה של ניגודי אינטרסים, בהם: ניגודי אינטרסים באזורים שונים במזרח התיכון (כגון סוריה ותימן), ויריבות דתית הנובעת לאור היותן של שתי המדינות מייצגות את הזרמים האסלאמיים הניצים, הסונה והשיעה, המתחרות על ההגמוניה האסלאמית.

מצד שני, לשתי המדינות אינטרסים משותפים רבים – גאופוליטיים וכלכליים (היקף הסחר בין המדינות הוא כ- 30 מיליארד דולר בשנה) – ולשתי המדינות אינטרסים משותפים לעמידה משותפת מול מדינות המערב. לפיכך, שתי המדינות מעדיפות שלא לשבור את הכלים ביניהן, למרות חילוקי הדעות והיריבויות השוררים ביניהן.

ברמה האישית, גם בין שני המנהיגים, חמינאי וארדואן, קיים דמיון רב: שניהם מנהיגים קיצוניים, שאינם מהססים להפעיל אלימות וכוח צבאי; שניהם רואים בדיקטטורה שיטת ממשל לגיטימית והכרחית, ובהתאם לכך, שניהם שהוכיחו את נכונותם לרדות ולהרוג רבים מבני עמם, בכדי לשמור של שלטונם, ובכדי לקדם את אידאולוגיה דתית הקיצונית, שבה כל אחד מהם מחזיק. שניהם רואים עצמם שליחים ראשיים של הזרם האסלאמי בו הוא מאמין, ורואים בהגשמת שליחות זו מפעל חיים: חמינאי פועל במרץ, מעת התמנותו לתפקידו בשנת 1989, להשליט את השיעה בעולם המוסלמי – מעשית ורעיונית; ארדואן, מצדו, שואף להכתיר עצמו לחליף, מנהיג מאמיני האסלאם, ופועל ביתר מרץ החל משנת 2002, שבה זכה בפועל בהנהגת טורקיה, להחזיר את טורקיה לגדולתה, כמו בימי האימפריה העותומנית.

מדי כמה שנים נפגשים שני האישיים, בכדי לתאם עמדות בשורה של נושאים. מפגשים אלו הם הזדמנות לזהות מי משני המנהיגים הקיצונים והמגלומנים חזק יותר במאבק הבין אישי והבין מדינתי הניטש ביניהם: מי מהם חושש יותר מרעהו, מי חש עצמו זקוק או יותר לשני, ומי נחוש יותר להשיג את מטרותיו מאת האחר.
במפגש בין האישים שהתקיים בדצמבר 2006 (תמונה מס' 1) רמת החרדה והתחרותיות בין האישיים נראית לא גבוהה במיוחד. שפת גופו של חמינאי משקפת, אמנם, כעס מסוים, אך כזה שאינו מופנה, ככל הנראה, כלפי ארדואן או נובע ממנו. יתרה מכך, כף ידו השמאלית של חמינאי נחשפת כלפי ארדואן, מחווה המבטאת לרוב תחושת נינוחות ואף כנות מסוימת. גם שפת גופו של ארדואן אינה מבטאת מתח או תחרות מיוחדים: ישיבתו על הספה נינוחה למדי, ואף שהוא מפנה את גבי כפות ידיו כלפי ארדואן (מחווה המבטאת התגוננות וסגירות) ויוצר באמצעות ידיו מחווה הסוגרת את חלקה התחתון של ביטנו מפני חמינאי (מחווה המבטאת, גם היא, התגוננות וסגירות) – כל אלו סימנים לכך, שרמת התחרותיות והחרדה של ארדואן כלפי חמינאי אינה גבוהה במיוחד.

היעדר לחץ רב בין השניים בתקופה זו יכול להיות מובן גם לאור היעדר לחץ רב בתקופה זו על שתי המדינות ושני מנהיגיהן: היתה זו תקופת שלהי כהונתו של בוש הבן בבית הלבן; חמינאי לא היה נתון בלחץ רב מדי בשל תכנית הגרעין האיראנית ועל איראן טרם הוטלו סנקציות כלכליות משמעותיות; "האביב הערבי" טרם פרץ ומשטרים מסורתיים במזה"ת (כגון: משטרי מצרים, סוריה ותימן) עדיין עמדו על מכונם; ובתקופה זו טרם פרצו המחאות ההמוניות האלימות של שנת 2009 ("המהפכה הירוקה"), שאיימו להפוך לניסיון הפיכה. בטורקיה, הכלכלה הטורקית נראית בפריחה (מפלגתו של ארדואן, מפלגת הצדק והפיתוח, סללה דרכה לשלטון במידה רבה בשל הצלחתו הכלכלית של ארדואן), ארדואן טרם הפך לאישיות בלתי רצויה ברבות ממדינות אירופה המערבית והעולם הערבי, ובהתאם לכך, דומה שביטחונו של ארדואן הרקיע שחקים.

במפגש בין האישים שהתקיים במרץ 2012 (תמונות מס'
2 ו- 3) מצב הדברים השתנה משמעותית. במפגש זה ניכרת יריבות ותחרותיות רבה בין האישים, תוך שחמינאי מפגין עליונות ברורה כלפי ארדואן:  ישיבתו של חמינאי זקופה, בטוחה יותר כלפי ארדואן, מבט עיניו כלפיו חד ונוקב, ואלו משקפים כעס, תובענות ועליונות כלפי ארדואן. עם זאת, שפת גופו של חמינאי מבטאת גם חשש מסוים מארדואן, היות וכף ידו השמאלית נאחזת באופן רפה במשענת כיסאו – בניגוד ליתר שפת גופו. מנגד, שפת גופו של ארדואן, בשתי התמונות, חושפת חשש רב שלו מחמינאי: כתפיו של ארדואן שחוחות (בניגוד לחמינאי), וארדואן מבצע מחוות התגוננות ברורה: כף ידו השמאלית אוחזת ומכסה חלק מכף ידו הימנית – מחווה המבטאת חשש משמעותי מבן השיח, ומצב של עליונות בן השיח על האדם המנותח.

מצב יחסים זה משתקף גם לאור השונות במבע פניהם של שני המנהיגים
בתמונה מס' 3: בעוד שמבטו של חמינאי הוא נוקב ורציני, על פניו של ארדואן נוסך צחוק קל של מבוכה, שיחדיו עם כתפיו השחוחות משהו ומחוות ההתגוננות שיוצרות כפות ידיו ניכר, כי ארדואן חש בשיחה נחות ומאוים, וכי הוא מקווה לרצות את חמינאי במהלך השיחה.

מתיחות זו במפגש מנהיגי שתי המדינות מובנת לאור אירועי התקופה הנדונה: בתקופה זו כבר מלאה שנה למלחמת האזרחים בסוריה, בה שתי המדינות מעורבות מאוד, ושתיהן פועלות במסגרתה לקדם אינטרסים משמעותיים להן, אשר חלקן סותרים. בנוסף, שתי המדינות – ומנהיגיהן – התמודדו בתקופה זו עם איומים משמעותיים: במרץ 2012 כבר הוטלו על איראן ועל כלכלתה הרעועה בלאו הכי סנקציות משמעותיות; הפצעים שנגרמו לגורמי השלטון האיראני בעטיין של מהומות האזרחים בשנת 2009 טרם הגלידו; פיצוצים באתרי גרעין ובבסיסי צבא אירעו מעת לעת כמו גם התנקשויות במדעני גרעין; והחשש מתקיפה מערבית/ישראלית על נכסי משטר האיאתולות, לרבות על אתרי הגרעין ופיתוח נשק אסטרטגי אחר, נתפס כמוחשי.

בתקופה זו, גם טורקיה – וארדואן בראשה – עמדו בפני מגוון איומים משמעותיים, בהם: פעילותם, האלימה בחלקה, של בני העם הכורדי, להקמת מדינה כורדית עצמאית; הפיכתו של ארדואן לבלתי רצוי בקרב מדינות מזרח תיכוניות, שעליהן הוא מנסה לפרוס את חסותו, בד בבד עם כך שמדינות באירופה החלו לראות בארדואן מנהיג קיצוני בעל אישיות בעייתית, ולהפנות כלפיו כתף קרה ביתר-שאת; חששו של ארדואן מהפיכה כנגדו מצדם של החוגים החילונים והליברלים במדינה, בראשן הצבא; וגם הכלכלה הטורקית גילתה סימני חולשה משמעותיים.

שפת גופם של השניים, במפגשם שהתקיים כעבור כשנה, בינואר 2014 (
תמונה מס' 4), מבטאת שוויון רב יותר והיחלשות של עוצמת ההתנגשות ביניהם: כתפו הימנית של ארדואן עודנה שחוחה וידו הימנית מונחת בתנוחה רפויה המבטאת רגשות מתונים של ספק פנימי, התכנסות פנימית והתגוננות. חיוכו של ארדואן אינו אמיתי, כיוון שאינו חושף שיניים, ולכן מבטא מבוכה וחשש מסוימים ולא שמחה וביטחון עצמי. שפת גופו של חמינאי מבטאת בתמונה זו פשרנות גדולה יותר מהתקופה הקודמת: תנוחת גופו רפויה יותר, מבטו וחיוכו רפויים יותר, ומבטאים אנרגיה פחותה. נראה כי שני האישים חשו בתקופה זו צורך באי התנגשות או בהגעה להסדר, בין אם בשל כורך הנסיבות, ובין אם בשל התשה הדדית שנגרמה מרמת המתיחות הקודמת הגבוהה ששררה ביניהם.

 
שפת גופם של השניים, במפגשם בחודש אפריל 2015 (תמונה מס' 5), מבטאת מצב יחסים של "כבדהו וחשדהו" השורר בין השניים, המתבטא בשפת גוף מתוחה במידה בינונית וסימטרית: שניהם שומרים על יציבה בטוחה וקשר עין חזק, ידיהם מושטות קדימה ברמת מתח בינונית, גופם נוטה לאחור (סימן לרתיעה ולחשש הדדיים), ומידת פיסוק רגליהם דומה למדי. שפת גוף זו מבטאת שוויון במאזן הכוחות ביניהם. 

לסיכום, מצב יחסיהם של שני המנהיגים הקיצונים והמגלומנים הוא מתוח בבסיסו, ובמסגרת מאבק הכוחות ביניהם ידו של חמינאי איננה על התחתונה, אלא על העליונה או לכל הפחות במצב של שוויון עם עמיתו ארדואן. ארדואן חושש יותר מחמינאי מאשר חמינאי חושש מארדואן, ארדואן חש עצמו זקוק יותר לחמינאי, וחמינאי נחוש יותר להשיג את מטרותיו  במסגרת יחסיהם ויחסי מדינותיהם מאשר ארדואן. 
האיתאללה חמינאי. מתוך: YouTube
הנשיא ארדואן. מתוך: YouTube
 
Web Design: Edna Ricklin Studio
ד"ר חגי אורנשטיין
פסיכו-פוליטיקה  |  ניהול  |  שפת גוף
טל:  08-860-5550    דוא"ל: chagay@ccho.co.il