דף הבית >> מאמרים בעולם >> חגיגות מות תאצ'ר, אסון המרתון בת"א ושר האוצר לפיד: פסיכולוגית ההמון וסכנותיה

חגיגות מות תאצ'ר, אסון המרתון בת"א ושר האוצר לפיד: פסיכולוגית ההמון וסכנותיה 

13.04.2013
ברחבי בריטניה נערכות הילולות שמחה לרגל מותה של מרגרט תאצ'ר, ובמרתון ת"א האחרון אירע אסון. האם יש קשר בין הדברים?  *  ומה יכול ללמוד מכך שר האוצר לפיד
נראה, כי הסבר הולם להתרחשותן של חגיגות מות תאצ'ר בבריטניה ואסון מרתון ת"א נעוצה בפסיכולוגית ההמונים. הפילוסוף והפסיכולוגים החשובים שעסקו בהמון (גוסטאב לה-בון, וויליאם מקדוגל וזיגמונד פרויד) מסכימים על כמה עובדות יסוד באשר להמון הלא-מאורגן*, בהן, שבתוך ההמון ובהשפעתו, חלות ביחיד תמורות בפעילות הנפשית, שפעמים הן מעמיקות. תמורות שכיחות כאלה הן כניסתו של היחיד בהמון למצב מעין "טראנס", וירידה ניכרת בכושר האינטלקטואלי.

ההמון החוגג את מותה של תאצ'ר מאופיין במאפייני המון טיפוסיים נוספים: "ההמון, מטבעו, נוח מאוד להתרגש ולהשתלהב, הולך אחר יצריו, הפכפך, חסר עקיבות, הססן, ועם זאת נוטה הוא במעשיו לקיצוניות; ההמון מגלה רק את תאוותיו הגסות יותר ואת הרגשות הפשוטים יותר, נוח במופלג להשאה, שיקוליו חתומים בקלות דעת, והוא פזיז בדין. ההמון מסוגל לתפוס רק מסקנות ונימוקים פשוטים ביותר וגלמניים ביותר. קל לנהוג בהמון וקל לזעזעו, הוא חסר תודעת עצמו, כבוד עצמו ורגש אחריות. ההמון מוכן להיסחף אחרי תודעת כוח עצמו לכל מעשי הרשעות, שאינם סבירים, והוא דומה בהתנהגותו לילד שלא זכה לחינוך, או לפרא ההולך אחרי יצריו, ובמקרים הגרועים ביותר דומה התנהגותו של ההמון לזו של עדת חיות רעות יותר משהיא דומה להתנהגותם של בני אדם (McDougall, 1920)".

מתיאור זה מתבררים כמה ממאפייניו הברבריים של המוני החוגגים את מותה של תאצ'ר, אך טרם ברור ממנו, מדוע היחידים המרכיבים המונים אלו כה שונאים את ראש ממשלתם לשעבר המנוחה ובטוחים כי כוונתה היתה להרע להם. הסיבה לכך נעוצה בכך שההמון, אכן, מטבעו, נוח לאמץ קווי אישיות פרנואידיים ותפיסות שנאה חסרות-שחר:

"ההמון מכוון עצמו אל הקיצוני; ביטוי של חשד כלשהו לובש בנפשו מיד צביון של ודאות, שאין אחריה ולא כלום, ואבק-צהיבה מתגלגל בלבו באיבה פרועה... תמיד עדיף הלא ממשי בעיניהם מן הממשי, והלא מציאותי משפיע עליהם כמעט באותה המידה שמשפיע המציאותי" (Le Bon, 1896). "נטייה מפורשת בהמונים היא שלא להבדיל שום הבדלות זה מזה... יתרון זה של חיי הדמיון ושל האשליה... גורם מכריע הוא, כפי שהוכחנו, בפסיכולוגיה של הנוירוזות" (Freud, 1920).

תיאור זה מבהיר, מדוע ההמונים החוגגים את מותה של תאצ'ר כמעט ואינם יכולים להשתכנע, כי היא ביצעה את מדיניותה הכלכלית מתוך כוונות טובות ותחושת שליחות, ולהיות ערים לכך, שמדיניותה הכלכלית היטיבה עמם מאוד – כמו עם אזרחי בריטניה בכללותם – בטווחים הבינוני והארוך. העובדה, שכלכלת בריטניה ידעה תקופת שגשוג כלכלי מאז כהונתה של תאצ'ר ועד שנת 2007 ושתאצ'ר שילמה מחיר אישי כבד בשל פעילותה בהתאם למצפונה במהלך כמעט כל כהונתה כראש ממשלת בריטניה ואף לאחריה, כמעט ואינה יכולה לשכנע את המוני חוגגים אלו, המשוכנעים כי המנוחה היתה אויבתם, שנקטה בצעדים שמטרתם הבלעדית היתה להרע להם ולגנוב את כספי עמלם בכדי להעבירם לעשירים. חוסר יכולתם של המונים אלו להכיל את רגשותיהם השליליים כלפי מנהיגתם לשעבר, שצמחה ממעמד הביניים, ואשר קיבלה ויישמה מדיניות החלטות קשות ובלתי-פופולאריות תוך הקרבה עצמית ותשלום מחיר אישי כבד, עומד בניגוד ליכולת הרגשית שהם מפגינים כאשר הם מתפקדים כיחידים בחיי היומיום שלהם, כמו למשל, ביחסם המציאותי כלפי רופא המבצע בהם או ביקיריהם הליך רפואי מחויב המציאות שסבל וסיכון הכרחיים בצדו.

בעת המרתון בת"א שבמהלכו אירע האסון, לעומת זאת, ההמון לא התפרע ולא נהג בברבריות, ולא ביטא שנאה או קווים פרנואידיים כלשהם. מדוע, אם כן, משתתפי המרתון בת"א נטלו סיכון כה גדול בשל השתתפותם במרוץ, סיכון שככל הנראה, רובם הגדול של המשתתפים לא היו נוטלים כאשר הם מתאמנים לבדם?

הסיבה לכך נעוצה בתופעת הדה-אינדיבידואיציה, שהיא תופעה נוספת המתחוללת בהמון. כאשר תופעה זו מתרחשת, בנפשו של כל יחיד פוחתת תודעת אחריותו למעשהו, והוא חש עצמו כפוי לפעול ולחשוב כמעשיהם ומחשבותיהם של האחרים, היינו, להיות שרוי בתואם עם הרבים.

מדוע מתדרדרות רמות תפקוד ומובחנות היחידים לרמה כה בסיסית כפי שקורית בתופעת הדה-אינדיבידואיציה? הסיבה לכך היא ההנאה הרבה הנגרמת מהשתקת המצפון ומביטול המעצורים הנפשיים, כיוון שחוויה רבת עונג היא ליחידים הנוגעים בדבר להתמכר עד אין קץ לתאוותיהם בתוך ההמון, להגיע בו להתפרקות עצמיותם, לאבדן תחושת הגבולות לאישיותם (McDougall, 1920). ביטול המעצורים הנפשיים בתוך ההמון מתאפשרת בשל ההגנה שמספק ההמון. היסחפותם זו של היחידים קרויה "הידבקות הרגש". "לפיכך, אין זה מפליא כל כך לראות את היחיד עושה בתוך ההמון מעשים, או עונה אמן אחרי מעשי אחרים, שבנסיבות הרגילות של חייו לא היה עושה כמותם" (Freud, 1920).

ומדוע ההמון כקולקטיב לא זיהה את הסכנה הכרוכה בהשתתפות במרתון בתנאי מזג אוויר קיצוני? התשובה לשאלה תמונה בתופעה נוספת המתרחשת בהמון, והיא "אשליית החסינות": היחידים המרכיבים את ההמון עלולים לחוות במסגרתו רושם של כוח ללא מצרים ושל חוסר אפשרות להימצא בסכנה שאין  ביכולתם לעמוד בפניה יחדיו.

כלומר, משתתפי המרתון בת"א לפני מספר שבועות, אף שהיו בני אדם יחידים ובוגרים, פעלו במהלכו כהמון. וכך, למרות שמטרתם המוצהרת והמודעת היתה לשפר את כושרם הגופני ולהפיק מכך סיפוק, במישור הפסיכולוגי הלא-מודע, פעלו עליהם הכוחות החזקים והפרימיטיביים המאפיינים המון – היו איכותם הרגשית ורמתם השכלית אשר היו. או אז, כמעט ולא היה ביכולתם להימנע מלהתחיל במרוץ או להפסיק את השתתפותם במהלכו, כיוון שאז היה נמנע מהם העונג הכרוך בהשתתפות במרוץ, היינו, תחושת התעלות הנובעת מחוויית ההשתייכות וההיטמעות בקולקטיב, הסרת המצפון והשליטה העצמית והשלכתה על גורם חיצוני ממשי או מדומיין, התפרקות המעצורים, אשליית חסינות, ועוד.

מהדברים הנ"ל נגזר לקח חשוב למארגני אירועים המוניים: עליהם להבין ולהפנים, כי אל להם להסתמך על שיפוטם ואחריותם האישית של המשתתפים באירועים אלו, על אף שהמשתתפים בהם עשויים להיות אנשים בוגרים ושקולים, כיוון שעל משתתפים באירועים המוניים עלולים לפעול כוחות לא-רציונאליים רבי-עוצמה, הפוגעים משמעותית בכושר שיפוטם ובאחריותם למעשיהם.

ומה יכול שר האוצר החדש לפיד ללמוד מהאמור לעיל? מוצע לשר האוצר לפיד להבין ולהפנים, כי תפקיד ציבורי, ובמיוחד תפקיד שר אוצר המכהן בתקופות גרעון וקיצוצים, הוא שליחות ציבורית הטומנת בחובה סבירות גבוהה לגישה ציבורית כפוית טובה. העיתונאי לפיד נהנה עד כה מאהבת המונים ניכרת; והפוליטיקאי החדש לפיד נהנה מהצלחה גדולה בבחירות האחרונות, תוך שהוא נישא לתפקידו החדש על גבי הצבעותיהם של מאות אלפי בוחרים, החשים כלפיו אהדה ותולים בו תקוות רבות. אולם, לפיד מכהן עתה באחד התפקידים הציבוריים הקשים וכפויי הטובה ביותר, והטבע הגרי, ההפכפך, והלא-רציונאלי של ההמונים גוזר, כי אותה האנרגיה עשויה להפוך באחת: מאהבה – לשנאה, מכבוד והערכה – לסלידה ולבוז עמוק, ומתקוות והערצה – לחשדנות חסרת-שחר ולרצון עז ללקיחת נקם, וזאת, ממש כפי שחשו נושאי תפקידים ציבוריים רבים שקדמו לו בהיסטוריה, בהם ראש ממשלת בריטניה המנוחה.
מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בשנים 1979-1990. מתוך: YouTube
מרגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה 1979-1990. מתוך: You Tube
לפיכך, עליו להיות מוכן לבצע את תפקידו תוך שהוא שוקל עניינית את החלטותיו ועל פי צו מצפונו, בלא להתחשב באהבת ההמונים, ובלא לצפות למחיאות הכפיים ולמנות האהדה הגדושות שקיבל עד כה. אם הוא מוכן לך, הרי שאפשר שלא טעה כשקיבל על עצמו את תפקידו הקשה; ואם הוא אינו מוכן לכך, ומקווה כי גם בתפקידיו הציבוריים יצליח למלא את תפקידו בהצלחה תוך שימור מתמיד של אהדת המונים כלפיו, הרי שככל הנראה, כבר בעתיד הקרוב, תוליך אותו המציאות בדרך ייסורים, בלא שייגמל עליה על ידי אהדה ציבורית או סיפוק נפשי ממשי.
 
*   *   *

* במאמר זה ההתייחסות היא להמון הלא-מאורגן בלבד, להבדיל מהמון מאורגן, אשר בו מתקיימים תהליכים שונים בחלקם מאשר המון לא-מאורגן.
 
הציטוטים בטור זה לקוחים מהמקורות הבאים:
 
Le Bon, G. (1896). The crowd: a study of the popular mind. London: E. Benn.
McDougall, W. (1920). The group mind: a sketch of the principles of collective psychology, with some attempt to apply them to the interpretation of national life and character. New York; London: G.P. Putnam’s.
Freud, S. (1920). Group psychology and the analysis of the ego. New York: Boni and Liveright. 
יאיר לפיד, שר האוצר. צילום: אבי אוחיון, לע"מ
בימים אלו מתקיימות התפרצויות חגיגה והוללות לאור מותה של ראש ממשלת בריטניה בשנים 1979-1990. במהלך חגיגות אלו, אלפי אנשים ברחבי בריטניה שותים בצוותא אלכוהול, שרים שירי נאצה כנגד המנוחה ומקללים אותה, מפעילים זיקוקי די נור, מתעמתים עם שוטרים ופוצעים בהם, תולים כרזות בגנותה של המנוחה על בתי עסק; וכן, שירי נאצה תופסים בימים האחרונים מקומות גבוהים במצעדי ההורדות באינטרנט בעקבות קמפיין שמובילים מתנגדיה של תאצ'ר.

בתמונות שבהן נראות תופעות אלו ניתן להבחין, כי המונים אלה אינם אנשים לא נורמטיביים, אלא אנשים מן היישוב, אזרחים בריטים לגיטימיים המנהלים חיים רגילים.

ניתן להבין את כעס ההמונים, שהרי, רבים מתושבי בריטניה רואים עצמם נפגעים ממדיניותה הכלכלית הקפיטליסטית הקיצונית, ומהתנהלותה הקשוחה מול ועדי עובדים, שהביאה בשעתו לפיטורים והפרטות בהיקפים נרחבים. ואף על פי כן, ניתן לתהות, כיצד זה המוני בני אדם, המתנהגים בצורה מכובדת ואנושית כדבר שבשגרה, מתנהגים באופן ברברי ובוטה, ומבטאים שנאה יוקדת באמצעות הפרת חוק והתנהגות בלתי מכובדת? האמנם, השנאה והכעס למרגרט תאצ'ר לבדם יכולים להסביר התנהגות קולקטיבית ברברית זו מצדם של אנשים שאינם מתנהגים כך כדבר שבשגרה?

התנהלות המונים אלו בבריטניה מחזירה לעבר התנהלות אנושית בעייתית אחרת – אסון מרתון תל אביב האחרון, שהתקיים באמצע מרץ השנה, שבמהלכו נהרג אדם אחד ואחרים נפצעו. גם במקרה זה, ניתן לתהות, כיצד זה אלפי אנשים, שחזקה עליהם כי הם אנשים הגיוניים ואחראים, סיכנו את בריאותם וחייהם לשם השתתפות במרוץ בתנאי מזג אוויר קיצוניים? כיצד אנשים בוגרים התנהגו בצורה כה בלתי אחראית?
חגיגות לרגל מותה של תאצ'ר בבריטניה; אפריל, 2013. מתוך: YouTube
חגיגות לרגל מותה של תאצ'ר בבריטניה; אפריל, 2013. מתוך: YouTube
 
Web Design: Edna Ricklin Studio
ד"ר חגי אורנשטיין
פסיכו-פוליטיקה  |  ניהול  |  שפת גוף
טל:  08-860-5550    דוא"ל: chagay@ccho.co.il