חיי כל אזרח במדינה, בכמעט כל תחומי החיים, מושפעים רבות מהחלטותיהם של כמה עשרות כלכלנים העובדים באגף התקציבים במשרד האוצר. אגף זה מגבש את המדיניות הכלכלית של הממשלה, מכין את תקציב המדינה, וחולש על תקציבם של כל משרדי הממשלה, למעט תקציב מערכת הביטחון.

לפיכך, שאלות מתבקשות הנן: האם אגף זה פועל כראוי? האם התהליכים הארגוניים והקבוצתיים המתקיימים בו אינם פוגעים באיכות תהליכי קבלת ההחלטות החשובות המתקבלות בו? האם כלכלניו הצעירים של האגף, שרובם חסרי ניסיון מקצועי וניסיון חיים משמעותי, מסוגלים לקבל החלטות בקנה מידה לאומי המשפיעות על כל אחד מאזרחי המדינה?
 

תיאור האגף ותפקידיו

תקציב המדינה, אשר עומד בשנת 2012 על 365 מיליארדי ₪, מתוכנן ומנוהל בידי אגף התקציבים באוצר. האגף מורכב מ- 50-60 כלכלנים, העובדים במסגרת היררכית בת ארבע רמות: לראש האגף כפופים 5-6 סגני ראש אגף, אשר כל אחד מהם ממונה על מספר צוותים. כל צוות מטפל בקבוצת משרדים ממשלתיים שתחומי פעולתם משיקים. בראש כל צוות עומד רכז, האחראי, לרוב, על רפרנט אחד או שניים.

היקף אחריותם ועוצמת כוחם של כלכלני האגף – רבים: כלכלני האגף מגבשים את המדיניות התקציבית עבור כל משרדי הממשלה ואת המדיניות הכלכלית עבור ענפי המשק שעליהם המשרדים אחראים (לרבות הוספה ושינוי של חוקים ותקנות הנוגעים להם), ומעורבים בניהול התקציבי השוטף של המשרדים. מתוקף תפקידיהם, משתתפים כלכלני האגף בדיונים רבים של הממשלה, ועדות שרים וועדות הכנסת; והם מהווים שותפים בכירים בפורומים ציבוריים חשובים רבים, בהם דירקטוריונים, ועדות ציבוריות וגופים שונים.

לאגף ולכלכלניו זכויות רבות עבור תרומתם הרבה במשך השנים לאזרחי המדינה ולמשק: בין היתר, הם פועלים למניעת פריצת מסגרת תקציב המדינה, להקטנת תשלומי העברה בלתי יצרניים בתקציב, להסטת תקציבים למקומות יעילים, להקטנת השירות הציבורי, ולהטבת התנאים הנדרשים לצמיחת המשק, ועוד.

תרומות אלו מושגות למרות קשיים ניכרים שעמם מתמודדים עובדי האגף, בהם: בעיות מבניות במשק הישראלי, ובראשן ריכוזיות; חוסר משילות – תפקוד לקוי של מערכות השלטון במשך השנים, הנראה אדיש להתנהלותו ואיכותו של המגזר הציבורי; עוצמתם הרבה של ארגוני העובדים המרכזיים במשק, והירתעותן של הממשלות במשך השנים מלהיאבק עמם על סוגיות ניהול והעסקה חשובות; התמודדותה המתמדת של המדינה עם איומים ביטחוניים; אי תרומה כלכלית מספקת למשק של מגזרים רחבים באוכלוסייה (חרדים, ערבים); ועוד.  

תרומותיו של האגף לכלכלת המדינה מתאפשרות הודות לכישוריהם ולמאמציהם של כלכלניו: כמי שעבד מול רבים מהם במהלך חמש שנות עבודתי בנציבות שירות המדינה, אעיד, כי רובם הגדול הם כלכלנים מקצועיים; ואנשים נבונים, רציניים וחדורי תחושת שליחות; ניכר בהם, כי הם מודעים היטב לאחריות העצומה המוטלת על כתפיהם, וכי הם חשים חשיבות רבה לתרום לכלכלת ישראל.

בצד שבחים על תרומותיהם לכלכלת המדינה, מוטחות באגף ובכלכלניו ביקורות נוקבות – מצד הציבור הרחב, מצד התקשורת, ומצד עובדי המשרדים שעמם הם מצויים בקשרי עבודה – על כך שהם מכריעים בנושאים אידיאולוגיים; פועלים באופן בלתי דמוקרטי בכך שהם אינם מיישמים חוקים והחלטות ממשלה; כופים את דעותיהם על הדרג המדיני; משתלטים על דיוני התקציב תוך צמצום סמכויות הדרג המנהלי; משתמשים לרעה בחוק ההסדרים ומעבירים דרכו חקיקה שאיננה קשורה לתקציב; מקשים על תפקודם התקין של משרדי הממשלה בשל מעורבותם הרבה; תומכים באופנות כלכליות (כגון הפרטה), ומיישמים אותן באופן עיוור למציאות הכלכלית המקומית; דוחקים את רגלי אנשי המקצוע והמומחים הרבים שבמשרדי הממשלה וקובעים את מדיניות הממשלה בתחומיהם; וחושבים בעיקר לטווח ההוצאה התקציבית המיידית, מבלי להתחשב בהשלכות האנושיות והמוסריות של החלטותיהם והמלצותיהם (חושבים דרך "החור של הגרוש"); ולעיתים חסרי רגישות אנושית וחברתית.
 

ניתוח תהליכים פסיכולוגיים המתקיימים באגף

תהליכים פסיכולוגיים קבוצתיים

כלכלני אגף התקציבים רואים עצמם עילית מחייבת רבת-עוצמה, חדורת תחושות גאוות יחידה, מוסריות וייחודיות. התרבות הארגונית באגף היא תרבות של מקצוענות; השקעה עצומה של זמן ומאמצים; תחרות; עמידה בלחצים ומצוינות. תרבות ארגונית זו מסייעת לתפקודו של האגף, ולתרומתו לכלכלת המדינה. עם זאת, ניתוח מאפייניו ותפקודיו של אגף התקציבים מעלה, כי בצד מאפייניו ותפקודיו החיוביים של האגף – הן כקבוצה גדולה המורכבת מעשרות כלכלנים, והן כקבוצת-גג הכוללת תתי-קבוצות – את האגף מאפיינות מספר נקודות תורפה, אשר תיקונן או שיפורן עשויים לשפר את תפקודו, ובעיקר את הדינמיקות הקבוצתיות ותהליכי קבלת ההחלטות המתקיימים בו.
 

פגיעות לנזקי הומוגניות של הרכב הקבוצה

אגף התקציבים מאופיין בהומוגניות גדולה במספר ממדים, המזיקה לתפקוד האגף:

הומוגניות בגיל, השכלה, ידע כלכלי, ניסיון מקצועי וניסיון חיים. כמעט כל כלכלני האגף הם צעירים בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים לחייהם, אשר טרם חוו רבים משלבי החיים האישיים והמקצועיים, ואגף התקציבים הוא מקום עבודתם הראשון או השני ככלכלנים. על כן, אין פלא בכך, שאנשים רבים עמם הם באים במגע חשים, כי גישתם המקצועית והשקפת חייהם קיצונית וחסרת בשלות מחשבתית ורגשית, וכי כוח רב ניתן בידי חסרי שיקול דעת מעמיק ובוגר, החושבים, פעמים רבות, באופן קיצוני ופשטני, ואשר אינם מביאים בחשבון די הצורך שיקולים של טווח ארוך, והיבטים אנושיים, מוסריים וחברתיים של הנושאים הנדונים.

בנוסף, אגף התקציבים מורכב ממסה קריטית של צעירים, אשר עתידם נראה מבטיח כבר בשלב מוקדם בחייהם המקצועיים, ואשר טרם ידעו טעמו של קושי או כישלון משמעותיים בחייהם הבוגרים. כתוצאה, הם עלולים להתקשות להזדהות עם החלש, ולהיות מועדים לפתח "פילוסופיה של עשירים", לפיה, אוכלוסיות חלשות אשמות במצבן או חסרות תקווה.

הומוגניות בהשכלה. כל עובדיו המקצועיים של האגף הם בעלי תואר בכלכלה, המהווה תנאי מקדים לקבלה לאגף (עם זאת, חלקם הגדול הם גם בעלי תארים בתחומים נוספים). היותם של כל העובדים בעלי תואר בתחום מסוים, המהווה את התשתית החשיבתית והאידאולוגית לליבת תחום עבודתם, תורמת לחשיבה כלכלית מונוליתית ואחידה, המזניחה גישות סותרות.

הומוגניות מגדרית בהנהלת האגף. נראה, כי לא קיימת אפליה מגדרית בקבלה לאגף התקציבים. עם זאת, שיעורן היחסי של הנשים פוחת משמעותית במעלה דרג הניהול באגף: נדיר למצוא אשה מכהנת בתפקיד בדרג הניהול השני באגף, ובתפקיד ראש האגף עצמו מעולם לא כיהנה אשה. שיעור הנשים הנמוך בהנהלת האגף גורם לסביבה ניהולית ולתרבות ארגונית גברית. זאת ועוד: סביר להניח, כי הנשים המכהנות בתפקידי ניהול באגף מתאימות עצמן לסביבה הגברית ומאמצות תפקוד ודפוסי ניהול וחשיבה גבריים. לפיכך, האגף מפסיד איכויות תפקוד וניהול "נשיים", ובראשם, את יכולות האמפתיה והרגישות (המהוות מרכיבים חשובים באינטליגנציה רגשית), ואשר להן חשיבות רבה בתהליכי קבלת החלטות. יכולות האמפתיה והרגישות חשובות במיוחד הן לאור חשיבותו ואחריותו העצומים של האגף; הן לאור הצורך לאזן  את אופיו הזכרי הטבעי של תפקידיו (בעלות על משאבים ועוצמה, יוזמה והובלת תהליכים), בכדי למנוע חלק מהבעיות בתפקוד האגף הנמנות בטור זה; והן לאור המשמעויות האנושיות והרגשיות הרבות הטמונות בפעולותיו והחלטותיו של האגף.
 

פגיעות לנזקי הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה"

על פי תאורית ביון לקבוצות (Bion, 1961), קבוצות מצויות לעיתים במצב פסיכולוגי הקרוי "מצב אי-עבודה"[1] אשר במהלכו מתרחשת בחברי הקבוצה רגרסיה, שחברי הקבוצה אינם מודעים לה (מישור לא-מודע). במצב אי-עבודה, הקבוצה עלולה לתפקד באופן בלתי-רציונלי, וכושרה להתמודד נאותה עם המציאות ודרישותיה להשגת המטרות המוצהרות של הקבוצה לוקה משמעותית, כיוון שיכולתה לתפוס ולעבד מידע אמיתי ותקף אודות המציאות פוחתת, ותפיסת הזמן של חבריה מופרעת.
מצב אי-עבודה עשוי להתבטא באחד משלושה סוגי מצבים נפשיים המכונים "הנחות בסיס", שהן שלושה סוגים של מצבים פסיכולוגיים לא-מודעים, הכוללים מבנה וארגון קבוצתיים-אישיים מובחנים. שלוש הנחות הבסיס הן: "תלות", "מתקפה ובריחה" ו"זוגיות".

בקבוצה שבה שוררת הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה", הקבוצה חשה, חושבת ומתפקדת – בעיקר באורח לא מודע – כמי שמאוימת על ידי אויב כלשהו, ושמטרתה היא למצוא פיתרון קבוצתי משותף בכדי לשרוד את האיום הנשקף ממנו. במצב פסיכולוגי לא-מודע זה, הקבוצה מאמצת אחד משני פתרונות: תקיפת האובייקט הנתפס כאויב (כאשר הקבוצה תופסת את אויבה כחלש ממנה) או בריחה ממנו (כאשר הקבוצה תופסת את אויבה כחזק ממנה). במישור המודע, משתקפות פעולות אלה בהתייחסות תוקפנית ומאיימת (במקרה שבה מאומץ בלא-מודע פיתרון המתקפה) או חשש וכניעה (במקרה שבה מאומץ בלא-מודע פיתרון הבריחה).

באגף התקציבים באוצר מתקיים מצע נוח במיוחד לקיומה (העוצמתי) של הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה". שכן, אגף התקציבים מצוי במצב מתמיד של ניגודי אינטרסים עם כמות רבה של גופים ואנשים בעלי עוצמה רבה, מתוקף תפקידו כמופקד על הקופה הציבורית וסמכויותיו הנרחבות. כך, כמעט כל גוף ציבורי מעוניין בתוספת תקציב ובמדיניות וחקיקה מיטיבים אשר אגף התקציבים יכול לאשר או לקדם, ואשר פעמים רבות האגף מתנגד להם או מאשר אותם במשורה, בשל הערכתו, כי הם מנוגדים לאינטרס הציבורי. אישורי האגף עשויים להיות חשובים ואף מכריעים עבור גופים קשורים ומושפעים, עבור נושאי תפקידים בכירים בהם, ועבור גורמים רבי עוצמה הקשורים אל רבים מגופים אלו.

במילים אחרות, באגף קיימת תחושה בסיסית של "אנחנו" ו"הם" כלפי כמעט כל גוף חיצוני לאגף – הן מחוץ למשרד האוצר והן בתוכו. התחרות הרבה על הקידום השוררת בתוך אגף מחריפה עוד את תודעת המאבק המודעת והבלתי-מודעת המתקיימת באופן מתמיד בחייהם הרגשיים של כלכלני האגף.

בהקשר להחלטות האגף אודות הגופים המתוקצבים על-ידו, הסכנות הטיפוסיות הטמונות בקיומה של הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" באגף התקציבים באוצר הן הימצאות כלכלני האגף במצב של חשדנות וחוסר אמון גם במצבים בהם אין תחושות אלו תואמות את המציאות. כך, הם עלולים לתפוס אנשים או גופים תמימים כמצויים עמם במצב של ניגודי אינטרסים ואף כבעלי כוונות לא-ענייניות; להיות קשובים למידע סותר את בקשת הגופים המושפעים מהאגף ולהעדיפו על פני מידע המתיישב עם בקשות אלו; לפקפק לשווא בכנותן ובהיתכנותן של הצעות חיסכון, יעול והתייעלות, הכרוכות בתוספת תקציבית בטווח הקצר; ולייחס כמעט לכל פנייה לתוספת תקציב ניסיון למציצת לשד הקופה הציבורית, שעליה הם אמונים.

לפעילותה של הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" השפעה רבה גם על החלטות האגף המשפיעות ישירות על הציבור הרחב: היות וכלכלני האגף עלולים לחוש באופן לא מודע, כי הם נתונים תחת איום חיצוני – תחושה, שכאמור, נחווית בקבוצה שבה שוררת הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" – גוברת תחושת האיום שחווה הקבוצה על פני תחושות אנושיות כגון אמפטיה וחמלה, ולאי הבחנה במידע רגשי הנדרש לשקילה נאותה של החלטות בעלות משמעות אנושית וחברתית. כך, לדוגמא, כלכלני האגף המצויים בהנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" עלולים שלא לעמוד על מלוא משמעויותיהן האנושיות והחברתיות של הצעותיהם להעמסה כלכלית וחברתית מוגזמת על הציבור (כגון קיצוצים נרחבים בתחומים חברתיים), ושלא להבחין בהחלטות בעלות משמעויות אנושיות שלא יתקבלו על ידי הציבור (כגון החלטות על פגיעה משמעותית מדי באוכלוסיות חלשות).

הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" עלולה גם לגרום לקיבעון מחשבתי בהערכת כלכלני האגף את המצב הכלכלי (המתבטאים במדדים צפויים, כגון צמיחה כלכלית צפויה, אינפלציה צפויה, וכד'), בגיבוש המדיניות והאסטרטגיה הנדרשים לאימוץ בגינו, ובהחזקת קו מחשבה ותפיסה כלכלית אופנתית בלתי רלוונטיים למציאות המשק המקומי. דברים אלו עולים בקנה אחד עם ביקורות ברוח דברים אלו המופנות לאגף.

עוצמת השפעתה של הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" עלולה להיות חזקה במיוחד בעתות משברים, שבמהלכם עלולים כלכלני האגף להקצין במידה מוגזמת את אמונתם בדוגמות השולטות באגף, כגון העדפת קיצוץ תקציבי על פני הרחבה פיסקלית, כיוון שהמצב הרגשי של הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" חוסם התפתחות רגשית והתאמות החשיבה למציאות המשתנה, הנדרשות לקבלת החלטות מיטביות.
 

פגיעות לנזקי תופעת חשיבת יחד (Groupthink)

תופעת חשיבת היחד (Janis, 1972) נחשבת לאחת התופעות המזיקות ביותר לתפקודם של צוותי עבודה. לתופעה זו מיוחס תפקוד לקוי של הנהגות, שהובילו לכשלונות ואסונות היסטוריים רבים, בהם המתקפה היפנית על צי ארה"ב בפרל הארבור (1941), אסון המעבורת צ'לנג'ר (1986), והדינמיקה שהתקיימה באגף המודיעין בצה"ל ערב מלחמת יום כיפור (1973).
כאשר מתרחשת בקבוצה תופעת חשיבת יחד, חברי הקבוצה חותרים להשיג הסכמה קבוצתית אודות חלופה מועדפת על ידי חברים בעלי כוח בקבוצה, תוך התעלמות מהצורך להעריך באופן מציאותי חלופות אחרות. בקבוצה הלוקה בתופעה זו שורר מתח, ומופעלים על חבריה לחצים כבדים, מרומזים ומפורשים, לבחור בחלופה מועדפת על ידי חלק מחברי הקבוצה. אולם, חברי הקבוצה, לרוב, אינם מודים בקיומו של מתח בקבוצה, אלא מפגינים חזות בטוחה, מאוחדת ומוסרית, ולעיתים אף זוהרת.

נראה, כי באגף התקציבים מתקיימים חלק משמעותי מהתנאים המוקדמים של התופעה:

1. לכידות הקבוצה. באגף ניכרת אווירה של יחידה מובחרת, הרואה עצמה עילית חברתית סגורה בעלת עוצמה רבה, שחבריה חשים גאוות יחידה, ייחודיות ומוסריות. לכידות זו נתרמת, בין היתר, מההומוגניות הרבה של כלכלני האגף, אשר תוארה לעיל. הלכידות הקבוצתית באגף התקציבים מוגברת, בין היתר, כיוון שבמיוחד באגף התקציבים, ההליכה בזרם עשויה להשתלם מאוד בעתיד. שכן, יצירת קשרים חברתיים באגף מסייעת להשתלבות ברשת חברתית הכוללת את כלכלני האגף העמיתים ואת פורשי האגף, העשויים לסייע רבות במהלך הקריירה. עם זאת, ראוי לציין, כי עוצמתה של הלכידות באגף ממותנת על ידי אווירת התחרות הגדולה השוררת בו.

2. בידודה של הקבוצה. אגף התקציבים אינו מבודד פיזית. עם זאת, ניכר, כי האגף שומר באדיקות על חשאיות דיוניו הפנימיים כלפי חוץ.

3. לחץ רב. באגף שורר לחץ רב לעיתים קרובות, בשל תפקידו המרכזי באירועים חשובים רבים בעלי משמעות כלכלית: שביתות, משברים כלכליים וביטחוניים, משברים קואליציוניים, בתקופת גיבוש ואישור התקציב, ועוד. 

4. תקווה מועטה להשגת פיתרון טוב יותר מזה המועדף ע"י המנהיג או בעלי השפעה אחרים. באגף קיימת קונספציה, כי ברוב הגדול של המקרים, אין להיענות לבקשות הרבות לתוספת תקציבית אשר מובאות לפניו, וכי הפיתרון האפשרי היחיד כמעט, הוא דחיית הבקשות, וניהול עימות בעניין, ככל שיידרש.

נראה, כי שני התנאים המקדימים הנוספים לקיומה של תופעת חשיבת היחד – היעדר נהלים שיטתיים למחקר והערכה ומנהיגות מכוונת – אינם מתקיימים באגף באופן מובנה. עם זאת, אין ספק, כי קיים קושי לא מבוטל לרפרנט מתחיל באגף להציע הצעות הנוגדות את התפיסות והעקרונות המקצועיים המקובלים באגף.

בהתאם לאמור לעיל, ניכרים באגף התקציבים סימפטומים לקיומה של תופעת חשיבת היחד:

1. אשליה של אי-פגיעות. רבים מכלכלני האגף מקרינים בהליכותיהם ביטחון עצמי רב, ולעיתים אף ביטחון מוגזם; חלקם אף זוכים לביקורת על כך, שהתנהלותם הבינאישית גובלת בכוחנות, יהירות וזלזול.

2. רציונליזציה קולקטיבית. רציונליזציה היא שימוש בטיעונים הנראים על פניהם רציונליים, כדי להסביר התנהלות לא רציונלית. במהלך דיוני תקציב, נדמה, לעיתים, כי במהלך דיון הנוגע לסוגיות מורכבות בעלות היבטים רבים, כלכלני האגף עושים שימוש בטיעונים הנראים כרציונאליזציה, בהתעלמותם משיקולים רחבים ומורכבים. פעמים רבות נראה, כי החיסכון התקציבי הוא השיקול הבלעדי המנחה אותם.

3. אמונה במוסריותה של הקבוצה. מחקר מדעי תומך בכך, שתחושת מוסריות עצמית מהווה חרב  פיפיות, כיוון שבאופן פרדוקסאלי, אדם התופס את עצמי מוסרי, עלול לבצע מעשים בלתי-מוסריים. ניכר כי כלכלני האגף חדורי תחושת שליחות, וכי הם משוכנעים, כי לפעילותם תרומה מוסרית רבה. אולם, הטענות הרבות של גורמים רבים אודות העוול המוסרי והאנושי שנגרם ממדיניות והחלטות שנויות במחלוקת רבות של האגף (כגון: חוקי ביטוח לאומי שהאגף מעורב בחקיקתם, העסקת כוח אדם קבלני, סל תרופות, תוכנית ויסקונסין) עולות בקנה אחד עם האפשרות, כי כלכלני האגף פגיעים לכשל פרדוקס המוסריות.

4. סטריאוטיפים אודות קבוצות חוץ. ניכר בכלכלני האגף, כי הם רואים עצמם עילית הנבדלת מקבוצות חוץ אחרות – הן אגפים אחרים במשרד האוצר והן משרדי ממשלה וגופים אחרים. יתר על כן, מהתנהלות חלקם עולה תחושה ברורה, כי הם חווים א-פריורית אנשים רבים אחרים כמטרד או ככאלה המעוניינים להשיג מהם תקציבים או אישורים אחרים בלא שיש לכך הצדקה.

5. אשליה של תמימות דעים, לחץ ישיר על הסרבנים, "שומרי מחשבה" מטעם עצמם וצנזורה עצמית. חלק מבוגרי האגף מדווחים על קיומם, לעיתים, של חילוקי דעות משמעותיים במהלך דיוני האגף. עם זאת, לאור התחושה הברורה, כי באגף קיימת אחידות המחשבתית, סביר להניח, כי זו האחרונה מושגת הודות להפעלת לחץ, משתמע או מפורש, על כלכלניו המחזיקים בדעות השונות מאלו בעלי הכוח באגף (הנעשית בידי "שומרי מחשבה מטעם עצמם", שהם חברי קבוצה המפעילים לחץ כאמור לעיל בלא שהדבר נדרש מתוקף תפקידם). בהתאם לכך, נראה, כי באגף מתקיימת צנזורה עצמית, שהיא מצב בו חברי קבוצה בוחרים שלא להביע את דעתם החולקת על דעת הרוב בקבוצה, בשל אמונתם השגויה, כי נאסר עליהם לעשות כן כי הם עלולים להינזק מכך.
 

תחלופה מהירה

את תוצאותיהם הלא-רצויות של המאפיינים הקבוצתיים שנמנו לעיל מחריף משתנה נוסף – קצב תחלופה גבוה המתקיים באגף: משך תפקיד ממוצע באגף הוא שנתיים-שלוש בלבד. תחלופה כה מהירה מעצימה העדפת ראיית תהליכים קצרי הטווח על חשבון תהליכים ארוכי-טווח. הדבר משמעותי במיוחד, לאור העובדה, שכלכלני האוצר מעורבים בהחלטות חשובות ברמה לאומית, שרבות מהן נוגעות לתהליכים ארוכי-טווח.

 

תהליכים פסיכולוגיים של כלכלני האגף כיחידים: אימוץ פרסונה

קיים דמיון בסגנון התנהלותם הבין אישית ותוכן החלטותיהם של רבים מכלכלני האגף: האוטומאטיות והמהירות שבה נתנות רבות מתשובותיהם בעל פה; התנהלותם הגובלת ביהירות, ניכור, כוחנות ואדנות; קיצוניותן ואחדותן של רבות מדעותיהם ותפיסותיהם; ורבות מהחלטותיהם שנראות נובעות מאטימות לתהליכים חברתיים ולרגשות אנושיים. התחושה לא-פעם במגעים עמם הינה, כי זהות הכלכלן שעמו דנים אינה משנה כלל, כיוון שתוכן הדברים שיאמרו על-ידי הכלכלן ידוע מראש, כמו גם התחושות שיתלוו אליהם. מה עומד בבסיסו של הדמיון בסגנון ההתנהלות והחשיבה של רבים מכלכלני האגף?
 

אימוץ פרסונה על ידי רפרנטים חדשים באגף

תחילת העבודה באגף התקציבים מהווה מפנה רב-משמעות בחיי רפרנט חדש. רוב הרפרנטים החדשים עוברים תוך זמן קצר שינוי דרסטי בחייהם, בכוחם ובמעמדם: הסטודנט המצוי באמצע שנות העשרים של חייו/חייה – אשר אך זה תמול-שלשום חבש את ספסלי הלימודים באוניברסיטה, פקד את מדשאותיה שטופות-השמש ועבד בעבודות זמניות – הופך באחת לאדם רב עוצמה השייך לגוף מרכזי במדינה ולמועדון יוקרתי, ולאדם אשר בידיו מופקדים כוח רב וסמכויות תקצוב של סכומי-עתק, ההופכים אותו לכמעט אדוניו של כמה משרדים ממשלתיים, ולבעל השפעה רבה על ענפים כלכליים במשק ועל תחומים ציבוריים חשובים. הכלכלן הצעיר נוכח לדעת תוך זמן קצר, כי יחידות ממשלתיות וציבוריות רבות סמוכות על שולחנו, וכי אנשים רבים מאוד – בהם אנשים בכירים ורבי-כוח – מעוניינים להיפגש עמו, להיות מצויים בקרבה מקצועית עמו וחשים כלפיו כבוד ואף יראת-כבוד; וכי מעטים מעזים להתעמת עמו ישירות. פעמים רבות, כך נטען בביקורתיות, כוחו של רפרנט באגף התקציבים גדול אף מזה של שר בממשלה.

במילים אחרות, תחילת העבודה של כלכלן באגף התקציבים מהווה עבורו שינוי תפקיד בחיים: מתפקיד של תלמיד או עובד מתחיל – שהווייתו הבסיסית, מטבע הדברים, היא הוויית חוסר-כוח, תלות, אי-וודאות ושליטה מועטה – לאדם בכיר – שהווייתו הבסיסית היא הוויית כוח, עליונות, וודאות ושליטה ניכרים.

לרוב, ההגעה לתפקיד חזק ולעמדת כוח מתרחשת באופן הדרגתי ובמשך זמן, המאפשרים רכישת מיומנויות והסתגלות רגשית הנדרשים לתפקוד נאות בתפקיד החדש. משמעותה של הסתגלות רגשית היא בנייה מוצלחת של "עצמי" מתאים לצרכי האדם ולסביבה שבה עליו לתפקד. עצמי מתאים כולל מחשבות תפיסות, רגשות, התנהגויות ודפוסי מערכות יחסים בין-אישיים, המשלבים באופן קוהרנטי בין אישיותו האותנטית של האדם ונסיבות חייו לבין דרישות התפקיד והחברה ממנו.

אולם, במקרה בו עובד – ובמיוחד אם הוא עובד צעיר חסר ניסיון חיים וניסיון מקצועי משמעותיים – ממונה לתפקיד בכיר טרם שהשלים תהליך הסתגלות מספיק, הוא עלול לפתח פרסונה. פרסונה (Jung, 1971) היא מסכה שהפרט מאמץ לעצמו במגעיו החברתיים, והיא משמשת מסווה לעצמי ה"פרטי". אדם עוטה על עצמו פרסונה כאשר הוא תופס, כי החברה אינה מאפשרת לו לבטא את אישיותו במלואה, והיא מהווה תוצר פשרה בין אישיות האדם האותנטית לבין דרישות החברה.

המגע עם כלכלני האגף יוצר רושם ברור, כי כלכלני האגף הצעירים עוטים על עצמם פרסונה – פרסונה של אנשים נישאים, עליונים ו"יודעי-כול" – המאפשרת להם לעבור בהצלחה את תהליך הסוציאליזציה העמוק והמהיר מאוד שהם עוברים בתחילת עבודתם באגף. פרסונה זו מקלה עליהם לאמץ לעצמם אידיאולוגיה, דפוסי החשיבה, רגשות, גישה חברתית ויחסי אנוש, קודי התנהגות – ולעיתים אף שפת גוף וסגנון דיבור – המקובלים על מנהליהם ועמיתיהם באגף, והמתאימים לתפיסתם את הציפיות מהם של גורמים בסביבה החיצונית לאגף – בתוך ומחוץ למשרד האוצר.

נראה, כי הפרסונה שרבים הכלכלנים המתחילים באגף התקציבים עוטים על עצמם מגנה עליהם גם ממגוון חששות נוספים שהם חווים: אי התאמה לעבודה באגף, כישלון בתפקיד ואי קידום בגינו; להיות חריג באגף; הסתירה בין חוסר הידע והניסיון שלהם לבין הציפייה מהם (באגף ובגופים שעל תקציביהם הם ממונים) שיהיו בעלי ידע, הבנה ויכולת לתת תשובות למגוון עצום של נושאים הנדונים בידיהם.
 

אימוץ פרסונה על ידי כלכלני האגף המכהנים בדרגות ניהול

רושם חזק אף יותר של עטיית פרסונת אדם נישא, עליון ו"יודע-כול" עולה מהמגע עם כלכלני האגף המכהנים בדרגות ניהול (רמת רכז ומעלה): נוסף על האמור לעיל לגבי הכלכלנים המתחילים באגף, במקרים רבים מאוד, במגע עם הכלכלנים בדרג הניהולי באגף אין כל רמז לכך, שהם מצויים בספקות או שהם מביאים בחשבון את האפשרות כי טעות בידיהם; תחת זאת, התחושות הדומיננטית במגע עמם הן תחושות של עוצמה, עליונות וידע בלתי מעורערים, וכי החוזה הפסיכולוגי היחיד האפשרי במגע עמם הוא קבלת הפרסונה הנ"ל שלהם כבסיס למערכת היחסים עמם.

ניכר, כי תהליך הסוציאליזציה של הכלכלנים המכהנים בדרג ניהול באגף הושלם: ספיקות באשר להתאמתם לאגף ולהשתלבותם בו סולקו עם מינויים לתפקידם הניהולי; הם חשים חופשיים לבטא את האווירה והתרבות שספגו באגף, תוך הזדהות מוחלטת עם תפקידם; שואפים להשתמש במלוא הכוח הרב שניתן להם; ונחושים לתחזק ולהנציח את התרבות הארגונית השוררת באגף. אימוץ התרבות הארגונית משרת במיוחד את הכלכלנים המכהנים בדרג ניהול באגף, כיוון שתרבות ארגונית זו מאפשרת להם לבטא ללא בושה או ייסורי מצפון "חלקי צל" נרקיסיסטיים באופיים, כגון: שתלטנות, כוחנות ויהירות, ותוך שימוש בהגנה שמעניקה עוצמתו של אגף התקציבים.

בעטיית הפרסונה הנ"ל במידה קיצונית, מתחזקים מנהלי האגף את התהליכים הקבוצתיים שנמנו לעיל (הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" ו"חשיבת יחד"); ויוצרים את המשמעת והייחוד המאפיינים את התרבות הארגונית השוררת באגף.
 

נזקי הפרסונה לאגף כקבוצה ולכלכלניו כיחידים

מטבע הדברים, עטיית פרסונה הופכת את העובד לפגיע מאוד לתהליכים קבוצתיים הרסניים, כיוון שהפרסונה, במהותה, היא פשרה עם תהליכים קבוצתיים, ומאמץ להליכה בתלם החברתי הצר – ולא בצדו. עטיית הפרסונה המתוארת לעיל משתלבת באגף התקציבים היטב עם התהליכים הקבוצתיים ההרסניים הפועלים בו שנמנו לעיל: הומוגניות קבוצתית, הנחת הבסיס "מתקפה ובריחה" ו"חשיבת יחד", והיא מהווה את הרובד ברמת היחיד של התהליכים הקבוצתיים-רגשיים המתקיימים באגף, ולפיכך תורמת ומחריפה את הנזקים המתוארים בטור זה.

ראוי לציין, כי נוסף על החסרונות והסכנות הטמונות עבור מקום עבודה באימוץ פרסונה של אדם "חזק, חכם ומוצלח" של עובדים בו, טמון באימוץ פרסונה כזו סכנה עבור כלכלני האגף עצמם כיחידים – הן במישור הקריירה והן במישור האישי: אימוץ פרסונה כרוך בפיתוח עצמי כוזב, הכולל, במישור המודע, רק את הצדדים החזקים והנחשבים "מוצלחים" חברתית, תוך הדחקת הצדדים החלשים והנחשבים "נחותים" חברתית. וכך, אדם העוטה על עצמו פרסונה של אדם נישא, עליון ו"יודע-כול" עלול לפתח קווי אופי של זלזול באחרים, יהירות, תחושת עליונות ורצון לקרבה עם בעלי כוח ומעמד בלבד; לא לפתח ולבסס הבנה, תפיסת מציאות ומיומנויות, שאותם רוכשים עובדים זוטרים בתחילת דרכם; ולהדחיק צדדים חלשים באופיו ולתפסם כפגם באישיות. כתוצאה, עלול העובד לסבול מהיעדר גמישות מחשבתית ורגשית, ומבעיות במישור האישי (זוגיות, הורות, וכד'). בנוסף, במקרה של כישלון משמעותי בקריירה, כגון במצב של אבטלה או אי הצלחה להתמנות לתפקיד בכיר, עלול העובד עוטה פרסונה כנ"ל לחוות משבר רגשי, בשל הניגוד בין הפרסונה שלו לבין תפקידו ומעמדו במציאות.
 

מסקנות, המלצות וסיכום

אין לטעות: עיקר האשמה במצב שתואר לעיל אינו רובץ על כתפי כלכלני אגף התקציבים באוצר – אשר כאמור לעיל, מבצעים את תפקידם במסירות רבה ולפי מיטב הבנתם – כיוון שהאחרונים מתמודדים עם בעיית חוסר משילות של ממשלות ישראל לאורך שנים רבות, בהיותם ממלאים ואקום שלטוני. במצב עניינים תקין, ממשלת ישראל היתה מבצעת אינטגרציה ומכריעה בין עמדת אגף התקציבים, המייצג את צד מגבלות התקציב, לבין עמדת משרדי הממשלה ויתר הגופים המתוקצבים, המייצגים שיקולים נוספים, בהם שיקולים מקצועיים, חברתיים ואנושיים. או אז, הגישה הקיצונית והדוגמטית המאפיינת רבים מכלכלני האגף היתה מאוזנת בידי שרי הממשלה.

המצב הנוכחי שתואר לעיל מחייב שיפור משמעותי מיידי בלא קשר לפיתרון בעיית המשילות בישראל, אשר, כך נראה, לא תיפתר בקרוב. בארגז הכלים של תחום ההתנהגות הארגונית ושל פרקטיקת הייעוץ הארגוני קיימים כלים לשיפור המצב שתואר לעיל, והאחריות לשימוש בהם רובצת על כתפי ממשלת ישראל.

ולסיום: מודגש, כי התיאורים הנ"ל עושים עוול עם כלכלנים רבים המכהנים כיום באגף התקציבים ועם כלכלנים שכיהנו בו בעבר. עם זאת, לדעתי, לא ניתן להתעלם מהתמונה הכללית שתוארה לעיל, המשפיעה על כל אחד ואחד מאזרחי המדינה.